פסק-דין בתיק ת"א 1554-05

1.         התובע, מנהל מקרקעי ישראל, הגיש תביעה לצו מניעה קבוע, צו הריסה וסילוק יד כנגד הנתבעים אליהו גרציאני, דבורה גרציאני וכנגד צור משה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן:" המושב").

2.         המנהל והמושב הגיעו לכלל הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

3.         מטעם הנתבעים 1 ו- 2 (להלן:" הנתבעים") הוגש כתב הגנה.

טענות המינהל

4.         לטענת המנהל, בין המושב לבין הסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן" המיישבת") ובין התובע נחתמו מידי פעם בפעם חוזי שכירות משבצת תלת צדדיים (להלן: "חוזה המשבצת"), כאשר האחרון שביניהם נחתם ביום 5.12.01.

5.         לטענת התובע, מטרת חוזי המשבצת הינה הענקת זכות שכירות למיישבת במשבצת הקרקע שייעד לה התובע לשם יישובו ובסיסו של המושב בתור בר רשות. מטרת השכירות פורטה בסעיף 3 לחוזה המשבצת והינה בעיקרה שימוש חקלאי.

            בהתאם לחוזה המשבצת נמסרה המשבצת לידי המושב, בהסכמת התובע, לצורך שימוש כבר רשות.

            המושב התחייב להשתמש במשבצת לצורך עיבוד חקלאי בהתאם להוראות סעיף 3 ו-4(ג) לחוזה המשבצת.

            הנתבעים הינם חברי המושב וככאלה הינם ברי רשות בנחלה (משק מס' 41) בתוקף המוסכם בינם לבין המושב.

בהתאם לסעיף 19(א) לחוזה המשבצת נאסר על חבר האגודה לבנות מבנה כלשהו או לבצע תוספות למבנים ללא קבלת הסכמה מראש ובכתב של התובע, של המיישבת ושל המושב.

            בסעיף 19(ב) נאסרו העברת ו/או מסירת זכות השימוש בנחלה מחבר האגודה לאחר בלא קבלת הסכמת התובע מראש ובכתב והמצאת אישורי המיישבת והמושב לכך.

            בביקורת שערך התובע ביום 24.8.03 בנחלה התברר כי בניגוד להסכם המשבצת ולתוכניות שאושרו על ידי התובע ובניגוד להחלטה 755 של מועצת מקרקעי ישראל עושים הנתבעים שימוש חורג, שאינו שימוש חקלאי במבנים שהקימו על נחלתם אותה הם משכירים בהשכרת משנה לצדדים שלישיים.

            לטענת התובע, שלח לנתבעים ביום 15.9.03 מכתב התראה בו נדרשו להפסיק לאלתר כל שימוש חורג ולהרוס כל מבנה שנבנה שלא כחוק. בביקורות נוספות התברר כי הנתבעים לא הפסיקו לעשות כן.

            לטענת התובע, הנתבעים הפרו את חוזה המשבצת.

טענות הנתבעים

6.         לטענת הנתבעים, התביעה נובעת מסירובו של התובע להכיר בתוקפו של חוזה חכירה ארוך טווח לתקופה של 99 שנים אשר נחתם ביום 2.10.1937 בין קק"ל לבין קופינאס - ארגון עולי יוון להתיישבות שיתופית בע"מ, אשר בשנת 1939 שינה את שמו לשמו הנוכחי "צור משה מושב עובדים להתיישבות שיתופית".

            לטענת הנתבעים, במסגרת הליכי רישום אדמות משבצת המושב בו נקט המושב בשנת 2000 המושב פנה למינהל כדי שיכיר בתוקפו של חוזה החכירה מיום 2.10.1937, אשר זכויות החכירה לדורות המנויות בו רשומות על שם המושב בספרי המקרקעין. אך, המינהל סירב לעשות כן.

            הנתבעים טוענים כי הוצגו בפני התובע ראיות נוספות המאשרות כי המושב, ממקורותיו הכספיים של מייסדיו, רכש את זכויות החכירה לדורות בתנאי חכירה מועדפים וזאת תמורת מימון רכישת קרקע מבעליה המקוריים.

            לאור האמור, עתר המושב ביום 24.3.03 לבית המשפט המחוזי כנגד קק"ל והתובע בתביעה לסעד הצהרתי, הקובע כי חוזה החכירה אשר נכרת ביום 2.10.37 בין התובע לבין המושב, הוא חוזה תקף ומחייב בכל הנוגע למשבצת המושב ובכלל זאת נחלת הנתבעים.